טור-שו״ע חושן משפט שס״טטור-שו״ע
טור(א)
{א} אסור לקנות שום דבר מהגזלן ואסור להחזיק ידו ולסעדו בשום דבר מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה:
{ב} והלוקח ממנו מטלטלין לפני יאוש דינו בלוקח מהגנב שאם הוא גזלן מפורסם צריך להחזירו לבעלים והוא יתבע לגזלן ואם אינו מפורסם עשו בו תקנת השוק שנוטל דמיה מן הנגזל ומחזיר לו הגזילה והנגזל חוזר ותובע מן הגזלן:
{ג} ואם נתייאשו הבעלים קודם שלקח קנה. לדעת הרמב״ם קנה גוף הגזילה ומחזיר דמיה לבעלים ולדעת ר״י אין מחזיר כלום:
(ב)
{ד} כתב הרמב״ם אסור ליהנות מדבר הגזול אפילו אחר יאוש והוא שיודע בודאי שדבר זה גזול כיצד ידע בודאי שבהמה זו גזולה אסור לרכוב עליה ידע בודאי שבית זה גזול אסור ליכנס בו וכל כיוצא בזה:
ואין נראה כן מהא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא תדע דקטלי דקלי וגשרי גשורי ועברינן עלייהו ואי לאו דינא היכי עברינן ופריך אביי ודילמא משום דאיאוש מרייהו אלמא לאחר יאוש שרי:א
(ג)
{ה} מי שהוחזק גזלן אסור ליהנות ממנו דכל מה שיש לו הוא בחזקת גזילה ואם יש לו דבר שידוע לנו שאינו גזול מותר ליהנות ממנו אף על פי שהוא מועט ממונו עד שידע בודאי שהוא גזול ור״ח ז״ל פסק עד שיהא רוב ממונו שאינו גזול וא״א הרא״ש ז״ל כתב כסברא הראשונה וכ״כ הרמב״ם:
(ד)
ועוד כתב המוכסנין והליסטין בחזקת גזלנים הן וכל ממונם מן הגזל ואסור ליהנות מהן. ונראין דבריו בליסטין אבל לא במוכסנים, שלא אסרו אלא להחליף ממנו מתוך תיבתו דכל מה שיש בה הוא בחזקת גזל לפי שנוטל יותר מקצבתו. אבל מה שיש לו בביתו או אפילו בשוק שלא בתיבת המוכסנים מותר לישא וליתן עמו ואפילו מתיבתו אם הוא חייב לתת לו חצי דינר ואין לו יכולת ליתן לו דינר שלם והוא מחזיר לו חצי דינר מתיבתו.ב
(ה)
{ו} נטלו לו מוכסין חמור או כסות ונתנו לו חמור או כסות אחר הרי זה שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן והרי הוא ממונו כאילו מכרו לו וכתב הרמב״ם ואם ת״ח ותיק הוא ומחמיר על עצמו מחזירו לבעלים:
(ו)
{ז} בד״א שהמוכס הוא כגזלן במוכס העומד מאליו או אפילו מטעם המלך ואין לו קצבה ולוקח מכל אדם מה שירצה אבל אם פסק המלך ליקח קצבה ידועה מכל אדם והעמיד מוכס לגבות דבר זה אם ידוע שזה המוכס נאמן ואינו מוסיף ליקח יותר מחוק המלך אינו כגזלן דדינא דמלכותא דינא ולא עוד אלא שאסור לאדם לעבור על המכס וכל המבריח עצמו מן המכס הוא גזלן לפי שגוזל מנת המלך בין שהוא מלך גוי בין שהוא מלך ישראל וכן אם ישראל קנה המכס מהמלך המבריח עצמו ממנו הרי גוזל ישראל שקנהו:
אבל אם קנאו עובד עבודה זרה מותר דהוי כהפקעת הלואתו דשרי במקום דליכא חילול השם:ג
(ב)
{ח} מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ובנה מהם גשר או הרס בתים ובנה מהן חומה או דרך מותר ליהנות מהם לפי שזהו חוק המלך ואפילו שצוה לעבדיו לכרות מכל אחד ואחד דבר ידוע והלכו הם וכרתו הכל מאחד מותר.
(ז)
וכן המס שיש לו לגבות מבעלי השדות אפילו הכניסו כולם תבואתם ולא נשאר שם רק אחד וגבה ממנו בשביל כולם אינו לפי שאין עליו לטרוח לגבות מעט מעט מכל אחד ואחד וזה שנטלו ממנו יגבה מכל בעלי השדות מכל אחד חלקו בד״א בבעלי השדות אבל האריס אין להם למשכנו בשביל בעלי השדות:
{ט} וכן רשות ביד גבאי המלך למשכן אחד בשביל כל המס בד״א בתוך שנתו שהמס למלך אבל עברה שנתו והגבאי פרע כבר המס למלך אין לו כח למשכן אחד בשביל חבירו:
(ט)
{י} גבאי המלך שמוכרין שדות בשביל המס שעליהם אינו גזל ומותר ליקח מהן. אבל המס שעל ראש האדם אינו מוטל [אלא] על האדם עצמו לפיכך אם מכרו שדהו בשביל מס הראש ה״ז גזל ואין לקנות מהם:
(י)
{יא} ואם צוה המלך שכל מי שלא יתן המס הקצוב לו שתהיה השדה למי שיפרע המס וברח בעל השדה ובא אחר ופרעו ואכל פירותיה אין זה גזל אלא אוכל פירותיה עד שיחזרו הבעלים:
(יא)
{יב} וכן אם צוה שכל מי שלא יתן מס שישתעבד בו כל מי שיתננו בשבילו ופרע אחד בשבילו מותר לו להשתעבד בו ובלבד שלא יעבוד בו עבודת עבד שדין המלך דין בכל מה שיגזור בכל מלכותו:
(ח)
{יג} בד״א בדבר כללי שגוזר על כל בני מלכותו כגון שמטיל מס דבר קצוב בכל שנה ושנה או על איש ואיש או שגזר כל מי שיעבור על דבר פלוני שיהיו נכסיו למלך וכיוצא בזה או שכעס על אחד ולקח חצירו או שדהו אינו גזל ומותר ליקחנה ממנו שכן חוק המלך ליקח ממון המורד בו אבל שר שלקח חצירו או שדהו של אחד שלא מדין חוק המלכות הרי זה אסור ליקח ממנו והרמ״ה רצה לומר אפילו הוא מטיל על כל בני המדינה אם דבר חדש הוא שמוסיף על קצבתו שהורגלו ליתן בכל שנה ושנה שלא מדין לאו דינא הוא וא״א הרא״ש ז״ל כתב כסברא הראשונה.
(ב)
וכתב הרמב״ם בד״א במלך שטבעו יוצא באותן הארצות והסכימו עליו שהוא אדוניהם והם עובדים לו אבל אם אין טבעו יוצא הרי הוא כבעל זרוע לכל דבר הוא ועבדיו.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work. הערות
״ואין נראה כן... לאחר יאוש שרי״ הושמט בדפוסים מאוחרים, אך מופיע בכ״י ובדפוס ב״י.
״ועוד כתב המוכסנין... חצי דינר מתיבתו״ צונזר בדפוסים מאוחרים, אך מופיע בכ״י ובדפוס ב״י.
״אבל אם קנאו... דליכא חילול השם״ צונזר בדפוסים מאוחרים, אך מופיע בכ״י ובדפוס ב״י.